שמואלי ואח' נ' סולגוד סוכנויות ומפיצים (1994) בע"מ

החלטה

בפני ערעור על החלטת כבוד הרשמת עדי אייזדורפר מיום 4.9.11.

בהחלטה זו דחתה כבוד הרשמת את בקשת המערערת לאפשר לה להגיש תצהיר משלים.

המערערות רכשו מהמשיבה שתי מכונות מסוג סמסונג בהתאם להצעת המחיר, ומסרו לידי המשיבה שיקים.

השיקים בוטלו, והמפרק שמונה למשיבה הגיש את השטרות לביצוע.

המערערות הגישו התנגדות לביצוע שטר, בהתנגדות טענו לכישלון תמורה מוחלט.

הצדדים הופנו לגישור, לאחר תום הליך הגישור, הגישה המערערת בקשה להוספת תצהיר במסגרתו הוסיפה טענה לכישלון תמורה חלקי קצוב לפיה יש לקזז מסכום השיקים את הסך של 73,080 דולר, וזאת בגין העדר אחריות לתקופה של שנתיים בגין כל אחת מהמכונות שסופקה.

לתצהיר המשלים צורפה הצעת הזמנה מיום 27.4.09, כאשר בהצעה זו מפורטים רכיבי ההצעה לרבות האחריות, ומכתב מיום 12.6.11 מטעם מנכ"ל החברה, בדבר עלות האחריות.

המשיבה התנגדה להוספת התצהיר בטענה כי מסמכים אלו נולדו והוצגו בעקבות הליך הגישור שהתקיים, ועל כן, נמנע מהמערערת להגישם.עוד היא טוענת כי ככל שמדובר במסמכים מהותיים, הרי אלו עמדו לרשות המערערות בעת הגשת ההתנגדות או בסמוך לכך, ועל כן גם מטעם זה, אין מקום לאפשר את הגשת התצהיר.

הכלל הוא, כי יש לאפשר הגשת תצהיר נוסף כדי למנוע קיפוח הגנתו של הנתבע, כאשר על ביהמ"ש לשאול את עצמו האם התצהיר הנוסף מבסס את טענת ההגנה של הנתבע, וכן מהי הסיבה להגשת התצהיר באיחור.

ראשית, יש לדון בטענת המשיבה לפיה מסמכים שהוצגו בישיבת הגישור לא ניתן להציגם בפני ביהמ"ש. המשיבה מפנה בעניין זה לתקנה 3 לתקנות ביהמ"ש גישור, לפיה דברים שיימסרו במסגרת הליך הגישור לא ישמשו ראייה בהליך משפטי אזרחי, להוראת תקנה 2 תוספת לתקנות ביהמ"ש גישור, לפיה בעלי הדין לא יציגו מסמכים בכל עניין שהועלה במישרין או בעקיפין בהליך הגישור, ולהוראות סעיפים 10 ו- 11 להסכם הגישור.

המשיבה טוענת כי משהוצגו המסמכים מנועות המערערות מלהגיש מסמכים אלו לביהמ"ש.

לטעמי, הוראות התקנות עניינם במסמכים שנוצרו לצורך הליך הגישור, כגון פרוטוקולים, הצעות פשרה, סיכומים שעורך המגשר או מי מהצדדים במהלך הליך הגישור, אך אם אינם עוסקות בראיות מהותיות הקשורות לסכסוך המצויות בידי הצדדים.

גישה זו המשיבה משמעה כי כל ראייה אשר מצויה בידי מי מהצדדים ואשר נוצרה עוד לפני הליך הגישור, ככל שזאת תוצג במהלך הגישור, מנוע בעל הדין מלהציגם.

לגישה זו לעניות דעתי, לא ניתן להסכים, והיא חותרת הן תחת מטרות הגישור, והן תחת זכותו של בעל דין לנהל את הליך הגישור באופן חופשי. גישה זו תביא בהכרח לביטולו של מוסד מבורך זה.

הצעת המחיר מיום 27.4.09 נוצרה עוד לפני הליך הגישור, ואיני מקבלת את הטענה כי הצגתה במסגרת הליך הגישור מונעת את האפשרות לבקש את צירופה לתיק ביהמ"ש.

באשר לסיכום השיחה מיום 12.6.11, הראייה הנוספת שצורפה לתצהיר, הרי שמסמך זה הוכן על ידי צד ג' לבקשת המערערות, ואין מחלוקת כי הוא לא נדון בגישור, ועל כן גם באשר למסמך זה, איני רואה מניעה מלצרפו לתיק.

לאור האמור, יש לחזור ולבחון האם התמלא הכלל לפיו ראוי לאפשר למערערות להוסיף תצהיר להתנגדות שמשמעותו היא הוספת טענת הגנה. כאמור, ביהמ"ש צריך לשאול את עצמו האם יש בטענה זו כדי לבסס את ההגנה, ומדוע הוגש התצהיר באיחור, וככל שמתברר לביהמ"ש כי הגשת התצהיר מונעת את פיקוח ההגנה, כך תמעט חשיבותה של השאלה מדוע הוגש התצהיר באיחור.

בנסיבות שבפני, וכדי לא לפגוע בהגנת המערערות, אני מורה על קבלת הערעור ומאפשרת למערערות להוסיף את התצהיר הנוסף.

מאחר ולו הייתה הבקשה מתקבלת על ידי כבוד הרשמת, היה מקום לחייב את המערערות בהוצאות לטובת המשיבה, אין צו להוצאות בהליך הנוכחי.